שלושה ימים בצפון - זה כל מה שצריך כדי להתנתק מהשגרה.
נסענו ליצור לילדים זיכרונות בצפון.
בואו לשמוע את כל הפרטים, כי למה שנהנה לבד? כל היילייטס כאן.
בואו נעשה את זה קצר וניגש ישר ללו"ז:
האיזור: אביבים בצפון - ממש ליד רמות נפתלי וליד לבנון. אפילו ראינו דגל חיזבאללה (שרוף) מהכניסה ליישוב.
הלו"ז בקיצור:
יום ראשון:
הגעה לפארק הירדן. פיקניק. טיול קצר בפארק. הילדים משחקים עם המים וההורים מקשקשים.
קיאקים - אבו קיאק בפארק הירדן (אותו המתחם - לא יודעת אם זה היה במקרה או לא, אבל הפארק היה ריק!)
ארוחת אחה"צ במסעדת אבו סאלח (סלוגן: לא יעזור לכם בית דין - אנחנו בני דודים): מסעדה סבבה עם מתחם חיות מהמם וגינת שעשועים, בו הילדים משחקים ומתלהבים ונחשו מה? נכון. ההורים מקשקשים.
רק שהפעם גם אוכלים כנאפה ובקלוואווה! (לומדים להשתדרג, אין מה לעשות..)
הגעה לצימר.
יום שני:
ארוחת בוקר בצימר (ישנו באביבים): (בתפריט: שקשוקה מביצים של המשק של הצימר, גבינות, לחם, טחינה, מעדנים וסלט)
רכיבה על סוסים בקיבוץ מלכיה. מושלם! לכל הגילאים מהקטנה בת החמש ועד הגדול בן ה 14 - כולם נהנו. עלות: 120 ש"ח לחצי שעה.
מנוחה בצימר - הילדים משחקים בבריכה. וההורים... תשלימו לבד.
ארוחת ערב - נסיעה לסדנת בישול דרוזי! בחורפיש. שלוש שעות של וואו! פירוט עוד מעט.
חזרה לצימר להתעלף מהאוכל. הילדים משום מה היו מאד עירניים.
יום שלישי:
ארוחת בוקר מהשאריות של אתמול (שיסתדרו).
משחק כדורגל בישוב.
התקפלות ונסיעה לחורפיש לטעום את סמבוסק הארז המפורסם (והשווה!). צריך שיהיה משהו לנשנש בדרך למסעדת עץ התות הדרוזית בכפר פקיעין. ביקור חובה. פרטים עוד רגע.
אם יש זמן, לכו לסבתא ג'מילה - מוצרי קוסמטיקה שידועים באנטי אייג'ינג של הטבע. לא היינו, אבל שמענו שזה אחלה.
“לחיי התמימים ודוברי האמת. וכל החיים את חייהם באמת. שזוכרים את השמש ונוגעים באור. שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.”
מיכה שטרית
האוכל. ללא ספק זה היה טיול עם דגש על התרבות הדרוזית.
מסעדת אבו סאלח: אפשר לשבת בפנים במזגן או במרפסת ליד פינת החי והליטוף ומתקני השעשועים. השירות היה מעולה והילדים ממש לא רצו ללכת
סדנת בישול דרוזי! הפעילות הזו בהחלט תיחרט לנו בתאי הזיכרון שילוו אותנו עוד המון זמן. איבתיסאם, המאמא שאירחה אותנו הכניסה אותנו ישר להיות בני ביתה. זה התחיל כשהיא צעקה עלינו (בהומור כמובן) שלא באנו לנוח ושיאללה יאללה נתחיל לעבוד. הכנו כל כך הרבה דברים שקשה לי לזכור, אבל אנסה. כשהגענו קיבלנו קפה, תה ומתוקים. בישלנו ממולאים בעלי גפן ובקישואים, מקלובה, קציצות, סלטים ומה לא. איבתיסאם אמרה שהיא תפסיק להביא לנו אוכל רק אם נבקש להפסיק.. בסוף היא הביאה לנו קופסאות לארוז הביתה את מה שנשאר! שלא יחסר... תוך כדי הסדנא, היא הסבירה לנו איך להכין ושיתפה על הכפר, על הדת והמסורת של הדרוזים וכולנו נהנינו. היא פתוחה להזמנות כל ימי השבוע בתיאום מראש לכמויות של בין 5 ל 120 איש. היא כשרה לחלוטים, כך שמתאימה גם למקומות עבודה שמחפשות גיבושים או עצירה בטיולים! עלות בערך 200 למבוגר ו 150 לילד.
מומלץ מומלץ מומלץ!
מסעדת עץ התות הדרוזית בכפר פקיעין. במקרה הגענו אליה. החבר שטיילנו איתו המליץ אבל אף אחד מאיתנו לא ידע כמה כיף יהיה לנו שם. הגענו דרך סמטאות ציוריות שלרגע הזכירה לנו את חו"ל. נביל מהמסעדה ביקש שנשב ליד המעיין ועץ התות ובלי התראה מוקדמת התחיל להסביר לנו על פקיעין, על עץ התות, על המעיין ואיך כל אלו קשורים לשטר של 100 השקלים של ישראל! לא אעשה לכם ספוילר. פשוט תלכו. 180 שח למשפחה והתפוצצנו משובע.
סמבוסק הארז המפורסם בחורפיש - לשבת או לקחת. טעים!
סדנת בישול דרוזית בחורפיש
מסעדת עץ התות
מסעדת אבו סאלח
ההורים יושבים (ואוכלים בקלוואווה). והילדים? משחקים!
בקיצור, היה ממש מיוחד והאיזור הזה זה איזור שלא היינו בו לדעתי אף פעם ביחד.
מבחינה אישית היתה לנו סגירת מעגל. לפני שהתחתנו, רוני בעלי היה במילואים במלחמת לבנון השנייה וישן בשטח באביבים. עברו בדיוק 15 שנים מאז ועכשיו באנו לשם לנפוש עם חברים טובים. גם במקום עם הרבה כאב, דם ומלחמות, יכול לפרוח עץ תות.
רק בשמחות!
הצפון היפה
פארק הירדן ואבו קיאק
ובואו לאינסטגרם החדש שלי ולקבוצת הפייסבוק שלי, בה גם אתם יכולים לשתף בהנאות שלכם, כי למה שתהנו לבד?