top of page

שתי אמהות ושתי בנות. לילה של כיף גדול

עודכן: 25 בפבר׳

לילה עם אחד הילדים במלון. אז מה בלו״ז? הרבה דברים אי אפשר. אומרים לנו שאי אפשר לטוס, שאי אפשר מלא דברים. אם זה לא מספיק, אנחנו אומרים לעצינו כל הזמן מה לא. אני לא אצליח לעשות הסבה כי אני לא יכולה לרדת בשכר, כי לא יקחו אותי בלי ניסיון. אני לא אוכל לשכנע את הילד שלי לעשות משהו כי יש לו אופי עקשן. הרבה דברים באמת אי אפשר, או שהם ממש ממש קשים. אבל תמיד, בכל דבר יש את מה שכן אפשר. ויש צעדים קטנים שהם פחות קשים מהצעד הענק שאנחנו מדמיינים בראש. כל היילייטס כאן.





אני יכולה לכתוב על זה שעות, ומי שמכיר אותי שמע הרבה סיפורים הזויים על הגישה הזו ויום אחד אכתוב רק עליה, כי בכל פעם שאני מספרת למישהו סיפור אחד כזה, אני מרגישה שנגעתי בו. ואני אוהבת לגעת בכם. אבל ממרחק מטר וחצי כרגע:) אניווי, לילה עם יעלי!

אז אי אפשר לטוס והחופשות בארץ למשפחה עם 3 ילדים יקרות מאד לרב. אי אפשר עוד רשימה ארוכה של דברים, אבל אם נמשיך את הקו שדיברנו עליו קודם, מה כן אפשר? אפשר לעשות זמן איכות 1:1 עם אחד הילדים במלון ביום חמישי עד שישי. עשיתי כזה כבר עם עידו ממש לפני הקורונה. הפוסט כאן ועכשיו הגיע תורה של יעלי.

הפעם הצענו גם לבסטית שלה ולאמא של הבסטית שלה להצטרף. כי למה שנהנה לבד?

הן גם בחופשת מולדת ורצינו איתן הרבה זמן איכות.

אז היינו במה אפשר. אפשר לעבוד, שהילדה תלך לבית הספר, תאכל ארוחת צהריים, תנוח קצת ונצא ללילה בעיר הגדולה!

פשוט, קל וקל״ב. אפשר שנזמין לנו חדר בריחה ברמה גבוהה. אפשר שנאכל המבורגר שגדול יותר מהפרצוף שלה! אפשר שנהיה במלון ממש ליד הים, אפילו אם חורף. רק שנראה ונריח אותו. אפשר שנעשה עיסוי בכפות הרגליים, כי אף פעם לא מוקדם מדי מכדי להכיר את עולם המסאז׳ים. אפשר שנעשה מסיבת פיג׳מות וריקודים בחדר. טוב, הבנתם.. אפשר מלא מלא דברים!


החדר בריחה היה מדהים וברמה גבוהה (יעל בת 9).

הוא נקרא ״תיבת פנדורה״ ונמצא ברחוב אלנבי.

פנדורה פתחה את התיבה האסורה (נו נו נו, פנדורה!) וישר סגרה אותה.

הבעיה היתה שכשהיא סגרה אותה, היא גם סגרה את התקווה. והמשימה שלנו היתה לא פחות מלהחזיר את התקווה לעולם.

היו לנו שישים דקות, אבל הצלחנו לשחרר אותה אחרי 80 דקות.

זה ממש בסדר, כי מה הבנו?

הבנו שלפעמים נדמה שאין תקווה. בחיים שלנו או בעולם בכלל (למשל בזמני קורונה).

ולפעמים הגענו כבר לדקה השישים וזה נראה לנו כבר אבוד. אין תקווה. אין כיוון.

אבל יש גם דקה 61, וגם דקה 62.. ואפילו דקה 80. ובסוף שיחררנו את התקווה (איזה מזל! עול כבד ירד מהכתפיים שלנו). נכון שלקח יותר זמן, אבל לא ויתרנו. עד שהיא הגיעה.

זה היה מקסים ממש.

הבעלים של המקום היה אחד החמודים וממש לא בא לי ליהנות לבד מהחדרים שלו (באים בקרוב לעונש מוות!).


!הצלנו את תיקווה


המסעדה (הפרוזדור) היתה ממש מתאימה לילדים וטעימה!! אכלתי שם גם בזמנו עם עידו. התפריט הצחיק את הבנות מאד (מנת ״אל תזמינו״ או ״הסוף שלכם״).


התפריט המצחיק


העיסוי היה מושלם לבנות. קותאי ספא בבוגרשוב. ממליצה מאד!

לשתיהן זו היתה פעם ראשונה והפטפטניות האלו לא דיברו מילה מרב שנהנו. צילמתי שיהיה תיעוד לשקט! עלה לדעתי 120 לכל ילדה.



הלו״ז היה:

עיסוי בכפות הרגליים בקותאי ספא בבוגרשוב.

עוגיות של אור שפיץ (במקרה היה ממש ממול).

מלון.

מסעדת הפרוזדור.

מסיבת פיג׳מות וריקודים.

יין רק האמהות.

אמהות נרדמות קודם.

ארוחת בוקר במלון.

חדר בריחה.

הביתה:)


אני אסכם את זה כך: בכל לא יש הרבה כן-ים. ובכל אי אפשר ממש גלויה המילה ״אפשר״.

יצא לנו בערך אלף וקצת ש״ח לכל אמא ובת. שווה כל שקל.

יצאנו עם מה שאני הכי עובדת עליו וזה ליצור זיכרונות.

!זמן לאמהות בשקט. לכו לחדר השני


“The agenda: no agenda! ” Me


מוזמנים לקרוא עוד פוסטים בבלוג שלי (למשל על לילה במלון עם עידו או על מסיבת פיג׳מות) ואם יש לכם המלצות משלכם ואתם אנשים שמאמינים בלחלוק את הטוב, בואו לקבוצת הפייסבוק למה שאהנה לבד ותכתבו גם.

לחלוק עושה טוב על הלב! סי יו !


ובואו לאינסטגרם החדש שלי ולקבוצת הפייסבוק שלי, בה גם אתם יכולים לשתף בהנאות שלכם, כי למה שתהנו לבד?








558 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page