כמה כיף זה הופעות, אה? הנשמה ישר נרגעת. ידוע שמוסיקה מרפאת. זה גם אחלה דייט זוגי, עם הבעל, עם חברות. אבל עם ילדים?
הבייביסיטר התייקרה לה, זה גם יוצא המון שעות, אז כבר נוותר. או שתלך אתה עם חברים ואני בפעם הבא.
ממממ, אבל לא בא לי. בא לי איתו. ובא לי גם איתם (לפעמים!), וכך במשך שנים, אנחנו לוקחים את הילדים איתנו מדי פעם להופעות.
הדרך לבניית הזכרונת הטובים שלהם לגמרי עוברת בפרק הזה של הופעות עם ילדים.
הדרך לבניית תשוקה למוסיקה איכותית, לגמרי מגיעה מהבית ודרך חוויות אישיות.
אני כאן כדי לספר איך. כי למה שאהנה לבד?
כל זאת ועוד אפשר למצוא גם בסטורי שלנו.
“My music will tell you more about me than I ever will”
"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים" אמיר דדון ואביב גפן. שיר מושלם לרקוד עם יעל שלי
זה מתחיל עוד מהרגע שהגיעו לעולם. המוסיקה שנשמעה בבית באופן טבעי היתה המוסיקה שאנחנו אוהבים לשמוע. לא במודע, אבל כנראה שהבנו שלשמוע רק "אצו רצו גמדים" יגרום לנו להתחרפן, לקמול ולרוץ בעצמינו בגלל הגמדים הפרטיים שלנו.
וכך, מדי פעם (ממש לא כל הזמן) לקחנו אותם להופעות.
זה התחיל מנועם שלקחנו לפורטיס והוא עלה על הבמה בסוף עם כל הילדים, והמשיך עם עידו ויעל להופעות רוק כמו: נשף רוק, אביב גדג' (לא נדב גדג'), הופעות בנמל ובפארקים, אפילו לחזרה של האירוויזיון לקחתי אותם.
לראות את אביב גפן מארח את אביתר בנאי, שלומי שבן, ברי, אמיר דדון, אורית שחף, בלאקפילד, ברט אנדרסן ועוד ביחד עם הילדים היה מרגש. לראות בלייבפארק את יהודה פוליקר, מוניקה סקס ואיפה הילד זה (כמעט) חד פעמי.
כמעט חד פעמי
כמה דברים לפני שעושים כזה צעד:
1. תזמינו רק להופעות שהילדים מכירים את רב השירים. אחרת זה סבל. לרב אהבה לשירים היא דבר נרכש והמטרה היא ליהנות.
2. תבואו מצוידים: מחצלת, משחקים, כריות, שמיכות, מים, אוכל וכל מה שצריך. לפעמים מספיקה להם מנוחה של 10 דקות והם קמים כמו חדשים. לפעמים נרדמים באמצע ואתם ממשיכים כזוג צעיר ובליין ממש לידם.
3. ציפיות: זו לא אותה הופעה שתחוו אם תבואו לבד. ממש לא. אתם שם בשבילם. לראות שהם בסדר, שהם לא זזים לרגע, שאף אחד לא דורך עליהם ושהם נהנים. תראו, קל זה לא. אפילו בפעם האחרונה יתכן ונשמענו שנינו אומרים: "זו הפעם האחרונה שאנחנו לוקחים אותם". אבל אז הוספתי שנפתח את זה לדיון בשנה הבאה.
4. להיות קשובים להם: אחד הילדים שלנו בהופעה האחרונה שכב רב ההופעה על המחצלת.
בלהקה האחרונה אמר שהוא רוצה ללכת. מיד ארזנו הכל והלכנו. כי אם הוא היה סבלני אלינו כל ההופעה והיה בשקט, ברגע שצייץ, אנחנו נקשיב לו. ומיד.
דבר אחד בטוח, אלו הזכרונות שישארו איתם לעד ובקטלוג הזכרונות שאני בונה להם, זה יקבל פרק של כבוד. לכולנו.
כי במקרה הזה, לגמרי למה שנהנה לבד?
קצת מהאירוויזיון: ילדים, אנחנו בעד קובי, אבל גם הבחור הזה נראה (כלומר נשמע) לא רע.
זמן איכות טהור של יעל ועידו
"החיים (באמת) עוברים בקצב מפחיד"
נתראה בהופעה הבאה!