ניהול זמן

עודכן ב: מרץ 9

אין מספיק שעות ביממה. איך אפשר לנהל עבודה, ילדים, בית וזוגיות? גימרון טוטאלי בסוף כל יום.

כולם צריכים מכם משהו? יום גיבוש לא'2? הגיע חשבון המים בצבע אדום? איך זה קרה?

איפה שני החשבונות הירוקים?

צריך להביא תמונה של הילד מגיל שנה ולא שמתם לב? שוב שכחתם להזמין חופשה בזמן ועכשיו צריך משכנתא נוספת בשביל לטוס.

מבינה. ואפילו מאוד:)

תראו, אני לא מאמינה במשפט: אין לי זמן. אבל הזמן מאוד יקר לנו וכן צריך לנצל אותו בצורה הכי טובה, כי הוא לא חוזר והוא שובב גדול. אני פשוט מחליטה מי ומה יקבל את הזמן שלי.

בכלל נדפקנו עם כל הפמיניזם הזה. עכשיו אנחנו גם עובדות במשרה מלאה וגם לא מעט מכל שאר משימות החיים.


אז איך בכל זאת אפשר?

יש הרבה דברים שאפשר לעשות, אשתף חלק ממה שעובד לי.


ב day job שלי אני מנהלת מוצר ומנהלי מוצר עובדים בספרינטים של שבועיים - שלושה.

אנחנו מחלקים את המשימות הגדולות להרבה משימות קטנות כשלכל ספרינט יש מטרה ולכל כמה ספרינטים יש חזון.

פתאום היכה בי שאני מנהלת מוצר ביום יום שלי מאז ומתמיד, כי אני חושבת בדיוק ככה.

במקלחת בסוף היום חושבת על מה היה לי היום, מה הצלחתי ומה פחות.

מה יכלתי לעשות טוב יותר ואיך אני רוצה שמחר יראה. לכל המשפחה. ובעוד שנה מהיום איפה אני רוצה להיות. כל הזמן עושה לי רשימות כאלו. מסתכלת עליהן אחת לכמה זמן ורואה שדברים זזים.

חשוב לי שבתוך כל העשייה והטירוף, אכניס למשפחה ולי כיף. הכיף, אגב, גם נכנס ללו"ז כמשימה. פשוט אחרת זה לא קורה.

אגב, לפוסט על ניהול זמן בעבודה, מוזמנים לפוסט הזה.

“Time is what we want most, but what we use worst”

אז איך?

1. כלל מספר אחת! הכי חשוב להכניס הכלללל ליומן. זה התנ"ך שלי. מה שלא ביומן, לא קיים. והיו מקרים.

הדבר הכי חשוב: מזמנים את בן הזוג ל-ה-כל. לכל הזימונים. אם אני עוד פעם אחת אשמע את השאלה המיותרת ביקום: ממי, מה הלו"ז מחר? מישהו ימות פה. וזו לא אני. זה לקח קצת זמן, אבל תראו מה זה. הבן אדם הבכיר שאיתי, שמשתמש ביומן בהצלחה מטורפת בעבודה, למד לעשות את זה גם בבית. ההישג הכי גדול שלי בחיי, אם תשאלו אותי.

אם אתם מתקשים להכניס ליומנים - תמצאו לעצמכם "שירלי" שתזמן אתכם. אם אתם מאנשי היומנים - תהיו טובים ותזמנו את הסטלנים. זו מצווה.

לא לדחות מה שביומן. להשתדל מאוד לפחות. פשוט לא לחשוב יותר מדי על כמה אין לי כח, אלא להיות בטראנס ולעשות.

פעם היינו בקוסטה ריקה וראינו צבות ענק מטילות ביצים בתוך בור שחפרו לטובת העניין. הן נכנסות לטראנס בזמן שהן עושות את הפעולה הלא נעימה הזו ויוצאות ממנו מיד בסיומה.

זה מחזה מדהים ונדיר וככה אני מרגישה עם משימות. יודעת שאין ברירה ופשוט עושה אותן.



בכותרת כותבים של איזה ילד האירוע. שלא תמצאו את עצמיכם בטיול עששיות עם האח של הילדה בבן ה-11. לא נעים. גם זה קרה.


לדוגמא

הסבתא הזמינה לארוחת שישי? ביומן! אחרת זה לא קיים. אחרת בעלך מדבר עם חבר והוא אומר לו: מה, אחי? מה עושה בשישי? ואז בעלך מסתכל ביומן (כי חינכת אותו בסעיף הקודם) ואומר לחבר: כלום! וזה, רבותי. בזבוז זמן! בזבוז זמן להחליט מה יותר חשוב.

זימונים לדוגמא:

* חוגים. אירוע חוזר בכל הימים לכל הילדים.

* תשלום על קייטנות

* קניית מתנות

* ספורט

* חברים שהזמינו/ימי גיבוש/טיול עששיות/יום הורים/בית מארח וכו'.

* חופשות מהמסגרות (ברגע שמקבלים את דף החופשות, ישר להכניס ליומנים. כולל עם צהרון או בלי) חוסך זמן לשאול: מחר יש גן? יש צהרון? לא ע